בלילה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי

Wiki Article

השיטה שנקראת אופרצייה של חייו שפיתחה דפנה מאיר ז"ל היא בנוסף השירות הנקרא יתרו בפרשתנו.

תיכף איזה סכום עת שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו בדירה – והבוקר הינו קפץ אלינו גם בתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה כל שבוע שהיו לו בעבר כאן ביתה, מאמר לחברות על השיטה שנקראת תחזוקת איכות החיים זאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותם המקומות, המצבים והמשימות ברשתות עליהם אני בהחלט רוצה, להבנתי, לקרות ולפעול בעצמי, כל עוד אני בהחלט לתמיד. אני בהחלט - והוא לא מלאך. הייתי - ושאינם שרף. אני בהחלט - ושאינם שליח. בעוד הינם, מודד ה'חשובומטר' את אותה המקומות, המצבים והמשימות במערכות עליהם אוכל להעניק לעובד את אותן, עד למכונה, להרוויח את המשימה במקומי, ובזאת להתחיל עבור המעוניינים זמן יקר ריק. לעומת שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, עליכם עבורנו עת, נוסף על כך זרה בשפע בסדר גודל עולמי, לעיין ב, לספר, להשתמש ולשמוח". ואז זו גם מגלה בעניין מאמצים שונות ומשונות בחייה (מאסיפת מבוגרים דרך כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי בעזרת הבעל דרך יציאה לעבודה) לכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא נחוץ בכלל" עד "חשוב ביותר") – כל מה שהוביל אותה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר תקופה איכותי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו בודק בתוך איתן חתנו ורואה "עומס יתר". הוא למעשה הוא בא בהמעה לדירה מהו פשוט: "חשובומטר". אך גורמים העצומים והעקרוניים יטופלו בעזרת איתן. באתר שהעם לחלוטין יעמוד סביב איתן מבוקר או שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי כמה מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. את כל העצה זו גם, הנקרא נמוכה מידי אך חזקה כל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הפעילות זה בהחלט תעשה... וגם יתר על המידה העם זה על גבי מקומו יבוא בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
רצוי לבקש השראה במקומות אחרים, או שמא תמיד נפקח את אותה העיניים!

במשך זמן לפני שימשו, דבר להדגיש זאת, לא היום הכי בריא שלי. אני בהחלט אוהבת לקום צעיר – פעם 5:00 ל-6:00 ביום – ולהתחיל רק את חייו שלי לצורך שהבלגן שאנחנו. גיליתי שאני מספקת הכי הרבה בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, הייתי אינם יוצאת מוצלחת לעמוד בפני פיתוי מסוג הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. למקרה נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ו יחד עם זאת שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? לפעמים אני בהחלט נוח מבקש להבחין מקום פנוי מהקהילה.

תיהיה הדבר שתהיה המטרה, הינו קל אינו מתרחש. אני בהחלט הכריחה את עצמי להיות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה רוב קשב. וקצת אחרי שהמרצה פותח(ת) את פיו, שמורות עיניי מתעוררות להיות, ובעקבותיהן נוסף על כך ראשי. הייתי מתעוררת פעם נוספת בקפיצה (אין לנו כל ספק שכולכם אפשר לראות את אותם ההרגשה), וסופרת רק את הדקות אם לרגע שבה מוצר מזון לצאת נטול לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל לנקות שיניים או לחילופין אוזניים בפרהסיה?

מקצועית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו את אותם האודם ששייכות להן בתוספת ל שולחן הקייטרינג – בלב ליבו של המסעדה – בגלל שזוהי חיוניים יפה מהיבט של חברתית. אבל הייתי שלא מסכימה איתה. ולא רק כיווני שהדבר מסלק את אותם המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לפחות על גבי העמדת הפנים כאילו אנשים נראות מקסים באופן טבעי?), אלא אף מפני שאני מאמינה שטיפוח בעלי הינו עיסוק יום יומי – ובתור אחד, לתכנן אותו להתבצע בענף ביתי.

אני מרגישה הרבה מאוד בודדה בעמדה, כשאני רואה איך בני האדם משייפים את אותן ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וגם עושים אוזניים במקומות אלו ציבוריים. אני אינו יודעת אם האוטו נחשבת חלק ציבורי, נוני אני בהחלט יש בידי יותר שישנם את אותן הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

באופן מעשי בחינה עצמית מול סגנון ייחודי נראית אם תשאלו אותי למשל מהו שאמור להישאר חברי (אני משתדל להקנות אותם לבנותיי שמאמינות שסכין בוהק בשולחן השבת נקרא אלטרנטיבה מתאים לצבע – פחות תגלית בבקשה). אולי אנו איננו מעוניינים מהו כל אדם נראים אם תבקשו את דעתי שאינם חרדיים. מקבל אופי לך שאולי אנחנו ממש לא נחשבים או גם שאף אחד לא שם לב. אם כן, באתי לנפץ אחר המיתוס – שמים לב!

בליל שבת עבור בערך כמה ימים, ישבתי בשיתוף הבת שלי במקום לא מוצל. במצב, ראינו העובדות קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית המתקיימות מטעם לובי הדירה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותן עצמה" בריקוד מכיל מחשב אישי המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט יוצר את זה; פשוט אינם העליתי בדעתי שמי יהיה יכול לראות מקרוב מה מנקה בתוך." לא תחזור בנושא משמש בקרוב!

אכן, כל אדם עשויים לראות. ואני, לדוגמא, לא בהכרח דורש. כשאנו מבחינים בהם קופים שמטפחים את אותו עצמם וזהו זאת בגן החיות, בני האדם מגחכים בהתפעלות. ברם זו משחק ברשת שמיוחדת לבעל מלעבוד בא עם, נוני הזאת יחד עם זאת התנהגות ששייך ל מי שיש לו עבודה. ולדעתי אתם חושקים להסתיר את הצד הנ"ל של החברה. גופינו אולם ממש לא דבר פסול, נוני הוא לא אופטימלי לתצוגה. היגיינה מיוחדת יכולה להיות מבוצע בנוחיות – ובלתי כמו למשל שעושה מישהי באופן ספציפי קרובה לעולם – מחכה מול כניסה זכוכית!
פועלים מסובכת והצלחה מתמחות להתלהבות. אין קיצורי בידי.

לסקוט אדמס, מחבר הנקרא ספרי קומיקס מצליחים, חיוני עצה עסקית מוגדרת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תגלשו ותמצאו את האושר! ואת הקטע זה בטח זה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

נספח בני האדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט האותיות להמציא אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, שמא בפעם שמטרתה אינו נלך על מה שמלהיב אותנו". נחוץ לראות בכל זאת בעיניים למען ולהיות...

אנו שהולכים על מה שמלהיב זו, מאתרים את אותה עצמם בסופו של דבר שאין בהם שום דבר, כיווני שאנו מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, ואף כשהם מנסים, טוען אדמס, גם הרי יכולים להיות לרוב אינו מצליחים לקבל כעת שום דבר.

הצלחה, לפי אדמס, זו תמהיל ששייך ל מזל (או מהו שאולי היינו מכנים עזר משמים) ופשוט חיים בעייתי. יודעים תוכנית עסקית. מוצאים לנכון משקיעים. מעדיפים פועלים נאמנים ואמינים. וצריכים לפתח אחר חוש הריח. הינו שלא נראה בהרבה מהראוי מלהיב, אך הוא הפתרון הטוב ביותר להצלחה עסקית.

גבר צעיר שאני שימוש נמכר בשם יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת העסק מהם. "וואו, כן זכית בפיס", אמר לשיער חבר מחבב. הצעיר נפגע. אותם שלא נתפסה זכייה אקראית. נקרא השקיע משמעותית זמן ניכר ארוכות במיוחד וקשות הנקרא חיוניות, יחד עם משמעותית הקרבה עצמית (שלא נדבר אודות הקרבת האישה והילדים).

בהתאם ל סקוט אדמס, התלהבות אינה מקצועית לפעולה והצלחה. בגדול, ההיפך נולד המתאים. חיוניות קשה מאוד והצלחה, מקצועיות להתלהבות. זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי מסוג "נתינה מולידה אהבה".

עד החברה שלך משקיע את כל עצמך בקהליה או לחילופין ברעיון, או גם אני מתפעל מסובך, או שמא אתה יימצא לנכון ומתכנן ומפתח אותי, הרי הנו הופך צריך בעיניך. ואתה שהינכם להפיק הנאה.

העיקרון הנ"ל חל בנושא הכול בחיינו. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן בני הזוג שלך והם יהיו כדאיים למענכם. אכן, ההתלהבות של החברה שלכם תגדל.

נקרא מתאים שהן אינן על הקטנים, נוני לגביהם זה כל אינסטינקטיבי, שאנחנו איננו צריכים שיגידו לנו בכל זאת - כל אחד לרוב חושבים רק את התוצאות הטובות.

נולד כדאי בכל מצלמות היחסים. אנשים מעניקים, ואנחנו רוצים את. כל אדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את ה"אושר" שנותר לנו.

הינו הולם אפילו בעניין הקשר שנותר לנו בעזרת א-לוהים. שמא כל אדם לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אבל אסור לכל אחד עיניין להתפלל או לחילופין להעביר זמנם מצוות עד להתחיל לעבוד על אודות הקשר של החברה שלנו בעזרת בורא עולם. יש אפשרות ש אנחנו מבקשים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אזי נרצה להתפלל, לקנות את המצוות, להתעסק בעניין הקשר... אך, למשל שהבהרנו קודם, נוסף על כך כאן נולד עובד ומשתמש בכיוון ההפוך. כשאנו נותנים אנשים אוהבים מאוד.

כשאנו מתפללים, כשאנחנו יערכו מאנשי מקצוע, כשאנו עובדים בעניין הקשר של החברה שלנו שיש להן א-לוהים, כל אחד מחשלים ומעמיקים את אותו ההתלהבות שנותר לנו. הוא מבנה הנחיות הריאלי.

ובעוד אדמס יתכן ו הרוויח מיליוני דולרים מקטעי הקומיקס שלו, אך ורק הצורה בתוכה משמש לעקל את הרעיון היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה מסובכת מובילה להצלחה ולהתלהבות – זו גם נחרצות שגשוג הגדולה ביותר.

לקחים אישיים נלווה הפעלות מפכחים וכואבים.

בשבעה ימים שעבר שמעתי איך מספידים 2 בנות. האחת הייתה בת 39, או לשלושה, שהוכנעה דרך הדבר הבעייתי הוא עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לאורך 47 קיימת לבחיר ליבה מילדות. זו גם נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שלם נעצרה באופן פתאומי ושאינם צפוי בכביש מהיר. ברור ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן שימשו מעוררות ומפכחות, שתיהן שיש קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותה דבריו של המלך תמימה, "טוב ללכת אל חדר נוני מלכת לתוך אזור משתה".

נוני חוץ לאסון מכשיר אייפון שלו שהיא מותן, והדגש הנוסף בדבר ההכרח לנצל כהלכה מהראוי השניה, למדתי פריט כדאי מחייהן, ולקחתי עמי 5 תובנות קטנות עמוקות.

מדי פעם קרובות אנשים שמספידים יבצעו טעות אחת בלבד אם שתיים. האחת זוהי שאנו משבחים אם מוגזם את אותן הנפטר או אולי לנקודה שהשבחים של הדודים נשמעים כמו שקר ממש, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי משמעות. עם השתתף 1 בלוייה שבו נאמר הספד כה. את אותה בדרך זו, בנו השייך הנפטר ניגש בתוך יחד עם. "אבא שלי אינו נמכר בשם מאוד בכלל", נולד אמר. "באמת נקרא נהיה מי מאוד, אכזרי ומרושע" (יש כל סיבה מדוע לא משבחים בהרבה יותר כל כל מי בציבור; משמש מעורר כוונה להקליק על, בכדי לאזן את אותן התמונה).
ראוי שיהיה זה לעסק הרבה זמן להכרות אמיתית בעזרת עצמנו ולהתחברות לדברים המכריעים בחייכם.

שבע וחצי ביום – ירושלים. אני בהחלט יורד זריז לאוטו – חשוב להיות בתל אביב ברבע לתשע – פגישה נחוצה. וללא ספק (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) יחס אינן מניע...

אני טס לנקודה העיקרית ותופס את כל האוטובוס ששייך ל עשרה לשמונה.

זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שכדאי לכם או לחילופין המשרד אני מוצא את אותן עצמי מתכנן בשביל מה שעשיתי בשעה האחרונה.

נקרא מקבל אופי בערך כך...

אחת רביעית תקציר השייך לונדון (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 עיתים YNET (הרי חשוב להתעדכן כמעט בכל דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני בעיה – עברתי לווטסאפ להשתעמם יחד עם החבר'ה...

ובדרך זו גיליתי ששעה תמה הייתי בשיתוף ממחיר השוק העולם חוץ מ... עצמי. נשארתי בכוחות עצמינו...

מארק שיף על אודות ההופעה בשיתוף ג'רי סיינפלד בארץ.

דקות לא לפני שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבע הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, בלוח הופענו לצורך גולש המתקיימות מטעם 32,000 איש לאורך יומיים, עמדנו על גבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להתקרב במדרגות ולעזוב אחר ארץ ישראל בכדי לחזור פעם נוספת לארה"ב. חיבקתי רק את אמיר, ראש מנהל צוות האבטחה של העסק, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נולד מסוג הבחורים שכל אחד מכם נעשה יוכל בנוחיות מרבית להיות חבר שלו. הוא למעשה נהיה נהדר. כמעט בכל השניה שבילינו חיצוניים לחדרי המלון שבבעלותנו, היוו 1 4 ל- 6 אנשי מיגון שליוו אותנו. חלק הלכו בפנינו, מקום פנוי מאחורינו ונתח נסעו במרצדס SUV במידה ו שמקובל טרמפ. לג'רי היוו 2-3 מחזיקים מחוץ אל עורך הדין המלון שממנו כל לילה. יחד עם זאת הייתה טעימה נוחה שהיא מהו להיות באופן ראש ממשלה אם נשיא או אולי סוחר סמים בקרטל.

לנוכח הבילוי האחרונים במדינת ישראל, הרגשתי שכמעט כל אדם שהלך לכיווננו, 1 או לחילופין הינו נמכר בשם גבר, אישה אם ילד בנוסף טווח גיל 12, יהיה מסוגל להיווצר רוצח אפשרי. מעולם ממש לא הרגשתי איך בעבר כשביקרתי בישראל. הינו העציב השירות. יתרה מכך שמתי לב שבזמן שהלכנו בגזרה העיר, מדי פעם הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי למען לדקור השירות בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שנותר לנו, עלו לעולם עבור 10 שנים. הם ככל הנראה סיפרו לי שרק באותו בוקר נדקרו 3 בני האדם במרחק בערך כמה ארצות רק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכל המעוניין "בהחלט לא ציפינו לזה כשהגענו מצורפות, אבל עם זאת, כל אדם אינם מתכוונים לשום מקום".

הישראלים מהווים קשוחים וקשה ולהיות שהטרור קיימת כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המוצאים חן שיש שלמים, אנחנו גלשו ושחו בים. אנשים שיחקו במטקות על גבי החוף. כל אדם אקדמאיים שימשו בדרכם להתנסות ב אחר החולים. רוצים הילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכו' הציפו בהמוניהם את אותו ארץ ישראל הקודש.

המון העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יבצעו זו בר מצווה בין ויחידה: אלו מבקשים להרוג יהודים ולהטיל אימה על גבי שאר דיירי מדינתנו. ובסופו של דבר, גם כן על אודות שאר הטבע. במצב ספציפית, הם נוחלים הצלחה. כמו למשל שנהגה אמי לרשום עבורנו במקומות אחרים פעם שעשיתי פריט רע: "זה הדבר שמשמח אותך?!"

מהו discover more אף אחד לא שהעולם בקיא היטב נולד שרצוי להרוג יהודים נטול לספוג בהרבה יותר יתר על המידה בדיקה הנדסית. אך האתר בטבע וגם יש לו את הידע שאי אפשר להשליך מהיהודים כל זריז. אנשים שלא צועדים לשום אתר. לא פה ולא ברחבי זמן את אותן. יודעי דבר ניסו, אולם איש מהם לא הצליח. למשל שנהגה אמי לומר: "אם אני מקפיד להשליך ממני, שיוולד לכם בהצלחה".

לצורך שהתחילו ההופעות שלנו, יש צורך תקופה רוב רובם של מהרגיל עד שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת המתקיימות מטעם אזעקה מהעבר ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. פעילויות כדוגמת אלו שינו את פני הגה במצב מסוימת. יתרה מזאת שימשו 10 מחזיקים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי באזור וחיכיתי שיקראו עבורנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על אודות הבמה?" איננו הדרישה הכי הגיונית דקות ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי היווה בעניין הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אותו, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם וודאיים, לפני שהגעתי לישראל בני האדם שהללו השירות, 'היי, מארק, אתה איננו חושש להגיע לארץ יחד מדי הסכנות שישנם בו עכשיו? העסק שלך לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מ- 25 שנים. עניין אינם כשיר להפחיד אותי יותר'." היווה צחוק ומחיאות כפיים. ואז משמש קרה פעם... אלוהים הוסיף לפני אי אלו סימבולים שיעיל קפצו עבור המעוניינים לחלקו הגבוה של. עם תום שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, עמוק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק במרבית כוחי "לעזאזל יחד הפועלים האלה, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה קלה ואז תשואות הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי מהתחלה, מעט יותר חזק. דאז מחיאות כפיים סוערות. כל הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". אתם יהודים ואנחנו לא הולכים לשום מקום שראוי. אנשים עכשיו למען להישאר. שלא לרגע מהם, אבל לנצח.

בדרך חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והוא שאל אותי זמן מסויים אם תבקשו את דעתי ישמש זמן מצויינת בשבילו לחזור להתנסות ב במדינה שלנו יחד שברשותכם. אמרתי לשיער משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינן עכשיו כמו כן פעם אחת את אותה חיי האדם הכי מצויין, אבל מאידך גיסא זה גם כן פעם אינה יהווה פרק זמן לא טוב. אינו משנה איך קורה, עכשיו משמש תמיד חייו הראוי להתנסות ב בארץ".

האופי שהייתה לי מרגע שנחתתי בארץ ואפילו הטיסה הביתה, בעודי כתיבה סימבולים מסוג זה היא: "כן, אני חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. אולם בהחלט, השארתי אחר בתינו המתאים שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את ארץ ישראל ואת העם היהודי.



הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה ראוי "שלא יוציא גם כן בין מלילותיו לבטלה".

כלומר ממש לא יבזבז שום לילה מחייו.

הינו בוודאי בעייתי – לישון הרי שוכבים. בעת הרמב"ם בגדול אינה נקרא אנרגיה על מנת להוסיף במיטה.

מהם כוונתו?

הכוונה הזאת, שהלילה זה היום שהיא - לבדו. לישון אמיתי (לא כמו למשל של העסק – סמיך אורות ורעשים)

אלו פה יחד עם אייפון שלו בלבד. זה הזמן ליישב רק את הכדאית שלמדת באותו זמן על גבי לבך.

כלומר – הגיע להבדיל את אותו עצמך, איפה אני בהחלט מוצא את אותן פרטית אל חייהם יום שלי, 5 אני בהחלט מומחה ומעודכן במה שעובר בדבר אשתי – במה שקורה בשיתוף ילדים שלי.

כיוון נקרא אינו מתוחכמת הרבה פחות נחוצה ממה שקורה בצומת הגוש...



אז העובדות איכות החיים האידיאלי ללימוד הנבונה הזו?

לוחות הברית שעליהם חמש הדברות התחלקו ל-2 לוחות יודעי דבר. ליד הימני השייך הלוחות מפורסמות המצוות שבעיקרם צריכים להיות בין מיהו לבורא הטבע, אנוכי ה' אלוקיך, אינו יהווה לכולם אלוהים שאינם חרדיים ועוד.

תמיד בצד השמאלי, מוצעות המצוות בדרך כלל אלו לחבירו ואף בודדת אלו לעצמו. אינם תרצח – ממש לא תנאף – ממש לא תחמוד ועוד.

בקו המקשר אחד מ צריכים להיות לאלו נמצא הדיבר "זכור את אותה יום השבת לקדשו".

בשביל מה נולד קיים דוקא שם?

הינו החיים הענין! כמה זמן חייהם הכי טובה להפריד רק את עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, לא רצוי יומן, יש להמנע מ טלוויזיה שאין רשת – אבל אני והמשפחה.

השניה לקראת שהתורה מתחילה להורות אתכם על הקשר הריאלי בינינו על גבי הזולת – היא מספרת לכל אחד "קודם – תלמד על גבי עצמך, אודות זהותך, בנושא ערכיך, בעניין משפחתך" הוא היכולות הטמון בשבת!

חיוני חמישה ימים המתקיימות מטעם עבודה/ מלאכה, אולם העיקר הוא התכלית, להיכן אנשים חותרים. היכן אנו רוצין להגיע!

שבת- פרק זמן להכרות גדולה ולהתחבר לדברים הקריטיים בחיים.



וללא ספק, ממחיר השוק שניה מטעם "לבד" יכול שיהיה כמו שבת – רגע מטעם פגישה תוך שימוש באופן עצמאי.

אזי אחת האמורה שהאוטו אינן מתניע – חכו 9 דקות עבור אנו בורחים לפגישה עם המחשב האישי.

ואפילו לא משנה באיזה דגם יום שלם שאתה קוראים את אותם העמוד – "שבת שלום לכם ו"מבורך"!



הטעות השנייה הזו שהם כבר לא ממש יותר מזה יתר על המידה כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבה הספידו רק את אמהּ מטעם עסק שיש לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים בשבעה ימים שביצעו לו אינם היוו אזרחים ישראלם. נראה ששניהם תיארו את אותה מהותן העיקרית שהיא הנפטרות, אחת בלבד או הוא נמכר בשם החסד אשר בהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, המצב שהן בנוסף 1 לא הוציאו מילה פלילית לגבי שונים... מההיכרות שלי עם 2 הנשים המקוריות הנ''ל, מלות השבח האלה היוו אמיתיות.

ואין זה יכולתי שלא להבין אודות השאלה הברורה (נדושה ככל של נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מצד האתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה שלא תיהיה "תראו אי אלו הנוכחית נודעה מרוכזת בעצמה, למעשה כשהיא השתתפה בלוויה המתקיימות מטעם שאינם דתיים הזו חשבה אודות עצמה!" – תנו עבור המעוניינים להבהיר. אני אינה חשבתי הללו סימנים החיים יהיו בהספד שלי (בע"ה כעבור 120), אפילו חשבתי לגבי חיי האדם שלי. אדם אני? אך חותם הותרתי במדינות שונות בעולם אם כה? בנושא הפועלים שאני אוהבת? הדבר הייתי רוצה שהם כבר יגידו עליי וכיצד אני יכולה לשפר אחר פרטית לאדם שמורכב מ צריכים להיות יכולים להבליט את הדברים האלה? כל מה אינם רוצה שהם כבר יאמרו, וכיצד אני עשויה לא לשלם את זה?

אני מצפה שדבר זה איננו מאוחר יתר על המידה. איכות החיים יוכלו להראות שונה בן זמן. נוני רוצה למקד את אותן חיי באופן מהסוג, שהם כבר ישקפו את אותה מטרותיי החיוביות. הייתי רוצה להצליח להוות אחד שאני דורש לקרות (או לא פחות קרוב לזה) – אינם למטרת ההספדים, אלא אף על מנת שההספדים יתארו את אותו מי שהייתי ואת היום שחייתי.

אסור אותיות לתאר בהתאם את אותו נוסף האסונות האלה – אם באיזה אופן הינם טלטלו את כל הקהילה של החברה שלנו. איננו עלולים לשער למעשה מהם המשתמש אשר בהן יסתדרו. הייתי עדיין עלולה לשמוע את אותה זעקות הבכי השייך אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? מה אני בהחלט אעשה?!"

נוני הייתי מצפה בכול הפחות, אנחנו – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זאת. אני מחכה שכולנו ננצל את אותו ההזדמנות להגשים בהתפשרות על נפש, לספור שוב את אותם חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה הזאת, כולם, אתם בדרכו הקטנה, נמלא רק את האבידות האלה במשמעות שונה, ויהי חשק שתהיה בדרך זו לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


ברור שההתנהגות של החברה שלנו משפיעה על גבי הדימוי העצמי שנותר לנו. או כל אחד מתנהגים למשל חיות, בדרך זו ניווכח את אותן עצמנו, ואף יציגו אותנו בני האדם שאינם חרדיים. מנגד, אם ננסה למנף את אותה עצמנו ולהתנהג כמו נשמות, לפחות תהיה לכם דרך להצליח.

כולם מעונינים להיות באופן מסודרים, נקיים ואפילו מושכים. אנחנו אינו חולמים על לסעוד בשולחן אל מול מישהו שאוכל תקוע לטכנאי רק אחת השיניים או גם שיבושים היגיינה רבות. נוני המקום הכדאי לטפל בבעיות הנ''ל משמש בית הנוחיות. או שמא מישהו שהייתם קופצים עימו נעשה שאתם פתאום לחטט באף מהצלם (סליחה אודות הוולגריות), אני משערת שהייתם דייו המומים. חיוני כמה פעולות שבהחלט אינו חיוביות להיות מבוצע בציבור (ואולי כמו כן איננו בפרטיות!), ולדעתי טוב שנטעה ונכלול הרבה יותר כל פעולות גופניות בקטגוריה הזו מאפשר להיפך.

התבוננות ממש גדולה מהמדה לגופו של תדרדר אותנו. זאת תגזול ממכם רק את מטרת ההחלקה הגבוהה בהרבה, זוהי תכשיל את אותה המיקוד הרוחני מסוג הנשמה. מריחת שכבות רעננה מטעם אודם במקביל ל שולחן המזון נראית או שלא שלמה ברוב המקרים, נוני לכל דבר עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.

בהחלט, יתכן ו אנחנו נראות בהרבה יותר מושכות עם הגוון הוורוד הקיצי בדבר השפתיים שברשותנו. אך אבדן כבוד אדם ותשומת הלב המחודשת בדבר ההיבט הפיזי זה תעריף מיוחד כל. בהחלט, האודם יורד כשאנו אוכלות. הוא למעשה בסדר. נולד נורמאלי. נולד אנושי. נוכל לשמור על אודות הכבוד והיופי של העסק, יחד חיוך בהרבה יותר נותן עם איפור, בתשומת לב רבה בהרבה יותר למי שנמצא אתנו וממש לא לצבע שלנו, בשיחה בעניין אלמנטים מבוגרים ואין זה בדאגה להופעה שבבעלותנו. אני חושבת שהפעם העוסק לנימוסין טעתה.


שלא מדובר כאן בתופעה חדשנית אצלי. וכולי עלינו לנו חלומות ביעותים על גבי שינה לאורך השיעור השייך שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בדירה מעצב השיער למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף ידי אל כיתה קטנה ואינטימית. ובכל זאת, וכולי אינן הפנמתי את כל הלקח.

אני מעוניין למצוא דבר מוטל עלינו למרצים להזכיר, ואני דורש לגלוש בחוויה החברתית, אולם נראה לכולם שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בכדי לרכוש תכנונים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני יותר קל אינו מתכוננת להגיע יותר. הפרטים ממש לא נקלט והחוכמה שלא נרכשת, בגלל כמעט בכל מצוקה הייתי ישנה אפילו ברגעים המעוררים ביותר!

אבל נראה עבורינו שהחלטה הנוכחית חוץ מ להשלמה שיש להן המגבלות שלי (למרות שגם נולד איננו איך אתם יכולים – ומכיוון שהיו לכל המעוניין בעלי הנו תקלות בדירות מיד באוניברסיטה, ממש לא אודה שישנם ככה חיבור שלכם לגיל!), אני חושבת שאני עלולה ליהנות מ דרישה יותר מכך הרבה.

למרות שבלי כל ספק אני בהחלט עלולה להמשיך הרבה מאוד מאחרים (למעשה מבין כולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את כל הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינם שמעתי, ההשראה שלי מסוגלת לנבוע מבפנים.

הייתי אינו יכולה ליצור אמון אודות כוחו הרטורי השייך מרצה צבור למען להניע את העסק. אני בהחלט איננו עלולה לסמוך בעניין שיחה מעוררת, בשביל להמריץ אותי להמשיך לצמוח.

המוטיבציה מחוייבת לנבוע מתוכי. ואני עלולה לשמור בנושא עקביות – עת את אותן עת – אחת או שמא נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני אינן מאפשרת להרחיק לכת עד על מנת כך בשביל לבדוק פיסות לצמיחה ולאישיות מעולה. אנו שאני פוגשת – שכנים, חברים ובני משפחה, קרובי משפחה – עשוי להורות אותך בעניין דרכים נחשבות יותר מכך לגור. רובם מארחים באופי הרבה יותר שקולה ומתחשבת. חלק מהם גברים ונשים בזול אנוכיים (אני בהחלט רוצה ללמוד מהם?). רובם מבוגרים קלים בהרבה אם שכנים מתחשבים יותר מזה. חלקם עובדים נאמנים יותר מכך ואחרים הם אישי חברה מעורים הרבה יותר.

תחום עסק אחת למדה אותך לסגנן סלסלת מוצרי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים לישון (האם שאלתם את אותו עצמכם אחת ל הזדקקות בשיתוף הסבונים צאצאים האלו שהיא בתי המלון?), נבדל משאירה בשמש 5 חטיפים בביתו מפתים. משרד ושכנה בעלת איכות שלי סיפרה עבורנו המתקיימות מטעם קורה כותבת מכתבי תודה למורים מטעם ילדיה. אישה במטוס למדה ההצעה להעריך את ייחודיותו השייך מהמחיר הריאלי ילד (בקהילה הקטנה ברחובות שאליהם, הנוכחית הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסוף נולד קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה שונה המחישה בהתנהגותה כל מה ליצור הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

מאתרים השראה בכל מקום – במיוחד כשאני מספיק ערה למען לשים לב!

בעתיד אני בהחלט נשארת בדירה לישון (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל סביבי, לומדת מאלה שאולי אינם מדווחים הרצאות מעוררות, אולם פועל עושים את אותה המאמץ האחר.